ר. יוסף ושולה נגד חברה לפיתוח אזור לוד ורמלה

תביעה נגד קבלן – ליקויי בניה – בית משפט השלום בראשל”צ ת.א.06833/01

בתי המשפט

א 006833/01   בית משפט השלום ראשון לציון  
     
22/01/2004 תאריך: כבוד השופט איתן אורנשטיין בפני:
       

 

    1 . ר. יוסף2 . ר. שולה   בעניין:  
התובעים   ע”י ב”כ עוה”ד יעקב גנים ע”י ב”כ    
    נ ג ד    
    חברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע”מ      
הנתבעת   עו”ד ר. אבשלום ע”י ב”כ    
  נגד        
           

 

  1.רם דר חב’ לבניין בע”מ2. סלו בן – עמי, אדריכל

3. י. לברון, מהנדס יועץ בע”מ

   
צדדי ג’      
1. עו”ד שגב אהוד

2. עו”ד נשיץ איתןע”י ב”כ עוה”ד

פסק דין

1. עניינה של התביעה שבפני הינם נזקים שנגרמו לדירה שרכשו התובעים ברחוב האלה 10/1 בגני יער, לוד (להלן: “הדירה”) מאת הנתבעת על פי הסכם מכר מיום 26/12/95, לרבות ירידת ערך.

2. הנתבעת הינה חברה יזמית שבנתה את הפרוייקט הידוע בשם גני יער (להלן: “הפרוייקט”) ובכללו את הדירה. צד ג’ 1 (להלן: “רמדר”) הינה הקבלן המבצע של הבניין שבו נבנתה הדירה, צד ג’ 2 הינו האדריכל אשר ביצע בעבור הנתבעת את עבודות התכנון של הפרוייקט (להלן: “האדריכל”), צד ג’ 3 הינו מתכנן עבודות האינסטלציה הסנטירית בפרוייקט (להלן: “המתכנן”).

3. לפי הנטען בתביעה, החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 23/9/98 וממועד זה ואילך הסתבר לתובעים כי קיימים בדירה ליקויים בין היתר כתוצאה משימוש בחומרים בלתי מתאימים ועבודה רשלנית וכן נגרמה ירידת ערך. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה מטעם התובעים אשר אמד את עלות תיקון התיקונים בסך 107,190 ₪ וכן צורפה חוות דעת שמאית לפיה נגרמה לדירה ירידת ערך בסך 29,400 ₪.

4. בדיון ביום 12/2/03 הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית-המשפט. בהתאם למוסכם מינה בית-המשפט את המהנדס מר דן אורמן כמומחה מטעם בית-המשפט (להלן: “המומחה”).

5. המומחה הגיש חוות דעת ראשונית ביום 27/5/03 (להלן: “חוות הדעת הראשונה”). בחוות הדעת הראשונה העריך המומחה את עלות התיקונים וירידת הערך בסך של 20,930 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף פיקוח הנדסי ומע”מ וכי ידרש פינוי של התובעים מהדירה למשך מספר ימי עבודה. המומחה ציין גם מהם הליקויים שהינם באחריות רמדר ומהם הליקויים שבאחריות המתכננים, קרי הצדדים השלישיים 2 ו-3. מן הראוי לציין כי במסגרת הליקויים שאותם קבע המומחה הינו ליקוי באינסטלציה המתייחס לכך שקו ביוב של הבניין נמצא מתחת לדירה שהינה דירת גן וכאשר פתחי ניקוז הסתימות של הצינורות מהדירות העליונות מצויים בדירה ולפיכך זכאים התובעים לירידת ערך בסך של 3,000 ₪ בקשר עם ליקוי זה.

6. לאחר חוות הדעת האמורה, הסכימו הצדדים כי רמדר תבצע את התיקונים תוך פינוי התובעים לדיור חילופי והכל כמתחייב מחוות הדעת של המומחה, כאשר לאחר ביצוע התיקונים תוגש חוות דעת משלימה אשר בה יפורטו ליקויים אשר נותרו, אם נותרו.

7. ביום 11/12/02 הגיש המומחה חוות דעת משלימה (להלן: “חוות הדעת המשלימה”). בחוות הדעת המשלימה ציין המומחה כי קיימים ליקויי אינסטלציה בסך של 10,000 ₪ וכי סה”כ תיקון הליקויים שנותרו וירידת הערך הוא 23,400 ₪ לא כולל פיקוח הנדסי ומע”מ. נוכח הפער בין חוות הדעת נתבקשה חקירת המומחה בבית-המשפט ואכן בדיון ביום 16/1/03 נחקר המומחה על חוות דעתו.

8. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נסוב סביב בעיית האינסטלציה האמורה כאשר בחוות הדעת המשלימה הציע המומחה פיתרון מסויים לבעייה. יובהר כי הסתבר שמי הביוב של הבניין מציפים מדי פעם את הדירה ולמותר לציין את המטרד החמור של הצפת מי הביוב בדירת התובעים לרבות הצחנה ואי הנעימות הכרוכה בעניין זה.

9. לאחר חקירת המומחה נעשו על ידי בית-המשפט והצדדים ניסיונות שונים על מנת למצוא פיתרון שימנע את בעיית הביוב, בכלל זה אף צילומי וידאו ועוד.

סופו של דבר, נמצא פתרון של העברת קו ביוב חילופי חיצוני בהתאם לתסריט של המתכנן. קו הביוב החילופי אכן הותקן והבעיה של האינסטלציה מבחינה זו הגיעה לפתרון.

10. הצדדים הגישו לבית-המשפט תצהירי עדות ראשית מטעמם.

11. בדיון ביום 17/12/03 הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי כל אחד מהם יסכם בקצרה וביהמ”ש יתן פסק דין לפי סעיף 79א’ לחוק בתי המשפט תשמ”ד – 1984. יצויין כי ב”כ האדריכל הודיעה על הסכמת מרשה להסדר במועד מאוחר יותר וצרפה סיכומים בכתב.

12. איני רואה צורך לחזור ולפרט את כל טענות הצדדים במיוחד לאור ההסדר הדיוני האמור.

13. עם זאת מצאתי לנכון לציין בקצרה חלק מטענות הצדדים כדלקמן:

לגרסת ב”כ התובעים לא בוצעו התיקונים של אותם ליקויים שמצא המומחה בצורה הנאותה לפי שגם לאחר ביצוע התיקונים נותרו ליקויים בדירה ולפיכך אין מקום לאפשר בידי הנתבעת להשלים את אותם ליקויים שנותרו. לכן התובעים זכאים לפיצוי כספי בשיעור יתרת הליקויים כפי שנקבע בחוות הדעת המשלימה.

עוד טוענים התובעים כי נגרמה להם עוגמת נפש רבה כתוצאה מהליקויים ובעיקר מהביוב וכמפורט לעיל. בהקשר זה מפנה ב”כ התובעים לשני הליקויים, האחד הצפת הביוב והשני, התקלה בניקוז האסלות. הבעיה הראשונה נפתרה רק בעבור תקופה ממושכת אשר במהלכה סבלו התובעים לרבות פגיעה בקניינם ואילו הבעיה השניה טרם נפתרה.

ב”כ התובעים מפנה את בית-המשפט לכך שהתובעים יאלצו לפנות את הדירה ל- 3 ימים נוספים לשם תיקון יתרת הליקויים.

ייאמר כי התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בסכומים שונים בקשר עם הליקויים, עוגמת נפש, איחור במסירת החזקה בדירה במשך 7 חודשים, פיצוי בקשר עם מניעת יכולת מכירת הדירה בתקופת קיום הליקוי והכל כמפורט בתצהירה של התובעת 2 וסיכומי בא כוחם.

14. הנתבעת טוענת כי התביעה מופרזת ביותר ומצביעה על הפער שבין סכום תיקון הליקויים וירידת הערך כפי שהוערכו על ידי מומחי התובעים לעומת אלו שנקבעו על ידי המומחה.

ב”כ הנתבעת מפנה את בית-המשפט למכתבו של המומחה מיום 27/11/03 סעיפים 2.2. ו- 2.3 לפיו הליקוי של בעיית האינסטלציה תוקן.

בנוסף טוען ב”כ הנתבעת כי לא היה איחור במסירת החזקה ומצביע בהקשר זה בין היתר, על הסכם שעשו התובעים לשינויים בדירה, דבר שגרם לדחיית מועד מסירת הדירה וכן על סעיף בהסכם המאשר אורכה.

הנתבעת אף טוענת כי עשתה את כל המאמצים על מנת לפתור את הליקויים הנטענים בהקדם ובצורה הטובה ביותר תוך שמפנה בין היתר לתצהיר מר מיכאל קרבצ’יק מטעמה.

עוד אציין את הנאמר על ידי ב”כ הנתבעת כי לא נותרה ירידת ערך שיורית לאחר ביצוע התיקונים.

בשולי הדברים טוען ב”כ הנתבעת כי כל חיוב שיושת על הנתבעת, יש להחילו על הצדדים השלישיים.

15. עו”ד שגב, ב”כ רמדר מצטרף לדברי עו”ד רביבו, ב”כ הנתבעת ומפנה את בית-המשפט לסייפת חוות הדעת המשלימה באשר לאחריות לתיקון הליקויים. זאת ועוד, לגירסתו של ב”כ רמדר מרשתו כלל לא מחוייבת לנושא הביוב והיא זו שנשאה בעלויות הכרוכות בתיקון בעיה זו.

16. האדריכל בסיכומיו מצביע על כי לא קיים כל ליקוי תכנוני או פגם אחר בתכנון ומכאן שאין כל קשר בין עבודתו לבין הליקויים הנטענים ולפיכך מן הדין לדחות את התביעה כנגדו. ב”כ האדריכל טוענת בסיכומיה כי סך כל הליקויים אותם קבע המומחה בית-המשפט המתייחסים למרשה מסתכמים בסך 2,800 ₪ שהינם ליקויים זעירים שאין בהם כל השפעה על התובעים. לטענתה, הליקוי היחידי בעצם שיש לייחס לאדריכל הינו לדלת הממ”ד והאיורור המסתכם לכל היותר בסך 1,400 ₪.

לטענת ב”כ האדריכל אין מקום להשית על מרשה פיצויים לתובעים בגין נזק שאינו ממוני וכן אין להשית עליו כל הוצאות.

17. מר נש בשם המתכנן טען שהסתימה בקו הביוב נובעת כתוצאה מתקלה בקו ולא כתוצאה מתכנון לקוי. עוד הוא טען כי התכנון של קו הביוב הן מבחינת מיקום, הן מבחינת עומק וסוג החומרים נעשה בהתאם לתקנים המחייבים. לדברי מר נש, הליקוי שנותר באסלות הינו דבר זניח הניתן לפתרון פשוט של הגבהת האסלות בסנטימטר.

18. לאחר שקראתי את כתבי הטענות וצרופותיהם, ולאחר שקראתי את התצהירים וחוו”ד ושמעתי סיכומים, ניתן בזאת פסק דין לפיו על הנתבעת והצדדים השלישיים לשלם לתובעים את הסך 45,500 ₪ ואשר מושת על כל אחד מהם בחלק יחסי בלבד כדלקמן:

א. הנתבעת סך 12,500 ₪.

ב. צד ג’ 1 סך 10,000 ₪.

ג. צד ג’ 2 סך 7,000 ₪.

ד. צד ג’ 3 סך 16,000 ₪.

בנוסף ישאו הנתבעת והצדדים השלישיים בהוצאות התובעים שהם עלויות חוות דעת המומחים מטעמם, השתתפות בשכר המומחה מטעם בית-המשפט, אגרת בית-המשפט בחלק היחסי וכן שכ”ט עו”ד בסך 6,000 ₪ בצירוף מע”מ. הוצאות אלה ישולמו על הנתבעת והצדדים השלישיים לפי חלקם היחסי בסכום 45,500 ₪.

מובהר כי החיוב אינו יחד אלא לחוד, כל אחד בחלקו.

עוד מובהר כי בהתחשבנות שבין הנתבעת לצדדים השלישיים באשר לסכומי ההוצאות יכללו גם כל סכומים שמי מהצדדים שילם למומחה בית-המשפט מר אורמן וכן תשלומים לצדדים שלישיים בקשר עם בעיית האינסטלציה, אך לא עלות עבודות בפועל שביצע מי מהצדדים, לרבות רמדר.ניתן היום כ”א בטבת, תשס”ד (15 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב”כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

איתן אורנשטיין, שופט – יעקב גנים, עו”ד.

דוגמא לתביעה בנושא ליקויי בניה